משפחת אטיאס האהובה
ביום שני, כ''ט אייר תשע''ב (אור לר''ח סיון), בשעה 1:00 בלילה, יצאה משפחת אטיאס מהכנסת ספר תורה וחנוכת בית כנסת של סב המשפחה במגדל העמק בדרכה חזרה לביתה אשר בישוב בר יוחאי.
בדרך, הם החליטו לעבור דרך קברו של השל''ה הקדוש בטבריה, מכיוון שאותו הלילה ערב ר''ח סיון היה וסגולה מיוחדת ביום זה להתפלל על קברו ולומר תפילתו הייחודית לזמן זה.
בכניסה לטבריה הרגיש רפי האב שהוא מאבד את השליטה על הרכב ולא מצליח לעצור את הרכב. לדאבון הלב, הרכב התהפך והתדרדר עד לתהום, שם עלה כליל באש. רפי, יהודית, אביה, נריה, אלישיב, שירה, תאיר ונועה עלו בסערה השמימה.
רק רחל אפרת הקטנה בת ה-7, שרדה ונותרה בחיים. שריד אחד ממשפחה שלימה, ''אוד מוצל מאש'' של ממש.
''כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד''
כל לימוד, כל העלאת זכרון, כל מפגש עם גילויים של הנשמות הללו, יש בהן בכדי להעלות את אורן.
אנחנו בבר יוחאי גאים שזכינו לחיות במחיצתן של נשמות מדהימות אלו ששינו עוד בחייהם חייהם של אנשים רבים ואולי אף יותר אחרי מותם.
יהי זכרן ברוך.
הספדים
מתוך האזכרה של החודש
חודש ! חודש חלף מאז אותו הבוקר בו נפלו השמים עלינו והתייתמנו ממשפחה בישוב, משפחת אטיאס.
הלב עדיין מסרב להאמין, הפצע מדמם והכאב גדול מנשוא !
''ראיתי בני עליה והם מועטים'' כך מצוין בגמרא לדברים שנאמרו ע''י רבי שמעון בר-יוחאי. ולמה התכוון?
כידוע, רבי שמעון בר-יוחאי ואלעזר בנו הסתתרו במערה מפני הקיסר הרומי שרצה להורגם.
במשך 12 שנים שהו במערה כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם – להוציא לימוד התורה. הם הצליחו להתקיים ממעיין מים חיים שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות.
והנה הגיע היום בו אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של קיסר רומי .
רבי שמעון בר-יוחאי ואלעזר בנו יצאו מן המערה. ומיד נגלה לעיניהם כמה איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות ההזדככות במערה לא יכול היה רבי שמעון לראות יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה. ''מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!''
ועל-כך אמר: ''ראיתי בני עליה והם מועטים, אם אלף הם אני ובני מהן, אם מאה הם אני ובני מהן....'' וכך הולך ויורד עד שאמר: ''אם שתיים הם אני ובני מהן''.
רבי שמעון בר-יוחאי העיד על עצמו ועל בנו אלעזר כי ''בני עליה'' הם, עוסקים אך ורק בקדושה ומקרינים על העולם כולו.
והרי מפליא הדבר, כיצד העיד על עצמו ועל בנו בסגנון כזה? הרי אין הדבר מתאים לאדם בשיעור קומה כדוגמתו.
אלא פרשו החכמים: ''בן-עליה'' הוא תואר המקפל לתוכו את תכונותיו ומהותו של בן-תורה.
התורה אינה ידע טכני בלבד, אלא משפיעה ישירות על אישיותו של העוסק בה, וכאשר יתנהג כפי דרישת התורה, אין ספק שתורגש עליו עדינות, אצילות, וחכמתו תאיר פניו, ומצב זה מוגדר כ''עליה'', כמשל לאדם המטפס במעלה ההר. כל צעד כרוך במאמץ ובקושי, אך גם מקדם אותו, מעלה אותו לעבר הפסגה, ומציב אותו גבוה מעל.
משפחת אטיאס ''בני-עליה'' הם. כל מי שהכירם יודע כי בסיס הבית היה סביב התורה !
ולא רק על תורה, על תורה על עבודה ועל גמילות חסדים ! מגדול ועד קטן.
ואת רפי הערצתי על-כך ! אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד הוא מצליח לשלב את כל הדברים יחד ?
גם תורה, גם עבודה, גם גמילות חסדים, גם נתינה לקהילה, גם גבאי בית-הכנסת וגם סתם לשבת על הערסל בכניסה לבית בערב יחד עם יהודית ולדבר.
כזאת היתה המשפחה כולה, והשפיעה על הישוב כולו בחייהם.
אך מעטים האנשים אשר יכולים להמשיך ולהשפיע גם במותם, בלכתם.
יהודית ורפי, גם בלכתכם זכיתם להמשיך ולהשפיע. אנו מרגישים זאת יום יום בחיי הקהילה, הלבבות נפתחים, השלום בין האנשים, וערך הנתינה לזולת שקיבל משמעות גדולה יותר מבעבר.
מי יתן ותנוחו בשלום על משכבכם.
ת.נ.צ.ב.ה
מזכירות הישוב
מן העיתונות
